שרביט ואח' נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית בסך של 264,000 ₪ מיום 6.2.2011 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)התובעת הינה ילידת המושב "לבנים" שבצפון הארץ (להלן :"המושב") , אשר ביקשה לפתח חלקת מקרקעין הנמצאת בשטח המושב – חלקה אותה רכשה במהלך חודש יולי 2008 לאחר שחתמה עם מנהל מקרקעי ישראל על גבי הסכם חוזי לפיתוח הקרקע הידועה כמגרש מספר 209 גוש מספר 15547 חלקות 14/16 (להלן :"המקרקעין") . הנתבעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה בעלת רישיון מטעם משרד התקשורת לשידורי כבלים בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושידורים) , התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק הבזק") .

2)במהלך חודש יולי 2009 , פנתה התובעת אל אדריכלית מתוך מטרה לבנות בשטח המקרקעין דירת מגורים וכן גם שתי יחידות של חדרי אירוח להשכרה ("צימרים") , כאשר הוריה של התובעת אף בחנו אפשרות לסייע בידה מבחינה כספית באמצעות הגשת בקשה לקבלת משכנתא מהבנק בו מצוי חשבונם הפרטי . במהלך חודש ספטמבר 2009 , ניקה אביה של התובעת את המקרקעין מאבנים ומסלעים גדולים (בולדרים) באמצעות מחפרון השייך לו , אולם להפתעתו הרבה במהלך ביצוע עבודות הניקוי , גילה כי בתוך המקרקעין מותקן קו כבל תשתית מרכזי השייך לנתבעת , אשר מהווה חלק בלתי נפרד מרשת תשתית הכבלים אותה פרסה הנתבעת באזור הצפון בשנת 2000 , וזאת בניגוד גמור לתוכנית הבנייה אשר אושרה לנתבעת באותה עת על ידי הועדה המקומית לתו"ב גליל עליון .

3)לטענת התובעת , לאחר גילוי העניין , נעשתה מצידה פנייה אל הנתבעת בבקשה להסיר את קו התשתית אותה הניחה הנתבעת בשטחה , וכי בעקבות כך במהלך חודש ספטמבר 2009 הגיע לשטח המקרקעין נציג מטעם הנתבעת , ובשלב זה התוודה בפני אביה כי קו תשתית הכבלים הונח בתוך שטח המגרש ולא מחוץ לגבולותיו כפי הנדרש . לטענת התובעת , פניותיה הרבות אל הנתבעת בכתב וכן טלפונית בדרישה לפצותה נוכח העיכוב הבלתי צפוי שחל נוכח הצורך להעתיק את קו תשתית הכבלים מהמקרקעין העלו חרס ונדחו על ידה בתשובות של "לך ושוב" . בתאריך 19.12.2010 הודיע ב"כ הנתבעת במכתב אותו שלח אל ב"כ התובעת , כי במועד זה הוסרה תשתית הכבלים אותה התקינה הנתבעת בשטח המקרקעין (ראה גם : סעיף 21 לתצהיר התובעת) .

4)לשיטת התובעת , הנתבעת ביצעה כלפיה מספר רב של עוולות מתחום דיני הנזיקין ובכלל זאת עוולת הרשלנות , עוולת המטרד וכן הפרעה לשימוש במקרקעין , עוולת הפרת חובה חקוקה בשל הפרת חוק התקשורת (בזק ושידורים) , התשמ"ב – 1982 וכן עוולת הסגת גבול במקרקעין . כמו כן , גורסת התובעת , כי נוכח הצבת התשתית בשטחה ביקשה הנתבעת לעשות עושר ולא במשפט על חשבונה וכי בנוסף לכך , מנעו ממנה לעשות שימוש בקניינה הפרטי בהתאם ללשון סעיף 17 לחוק המקרקעין , התשכ"ט – 1969 נוכח התקנת קו תשתית שלא על פי מפת מעבר קווי התשתית אשר אושרה לנתבעת במסגרת הערכאות התכנוניות .

5)לגרסת התובעת , כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת , נבצר ממנה מלהתגורר בדירת המגורים אותה ביקשה לבנות בשטח המקרקעין ולפיכך נגרמו לה בעל כורחה נזקים מצטברים בסכום כולל של 264,000 ₪ . ראשית , לגרסתה , נוכח התנהלותה של הנתבעת היא נאלצה בלית ברירה להתגורר בדירה שכורה ולשלם לבעל הדירה בה התגוררה דמי שכירות בסכום מצטבר של 54,000 ₪ . עוד טוענת התובעת , כי כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת התייקרו באופן משמעותי עלויות חומרי הבנייה וכן גם שכר טרחתם של הקבלנים המבצעים – התייקרות אשר גרמה לפער ניכר בעלויות הבנייה אל מול העלויות בשנת 2009 , ואשר בסופו של יום , הסתכמו בסך כולל של 120,000 ₪ וכי העיכובים אשר נגרמו בעטיה של התנהלות הנתבעת , הובילו להפסד הכנסות מהשכרת חדרי האירוח (הצימרים) בסכום כולל של 60,000 ₪ . התובעת מוסיפה ומציינת , כי התנהלותה של הנתבעת גרמה לה לנזק לא ממוני (עוגמת נפש) רב אותו הינה מעמידה על סך של 60,000 ₪ .

6)אליבא דעמדת הנתבעת , תשתית הכבלים באזור הצפון בהיקף של אלפי מטרים הונחה במקרקעין במהלך שנת 2001 , דהיינו , כשבע שנים לפני רכישת המקרקעין על ידי התובעת ולכן עובר לפניית התובעת אל הנתבעת , לא היה ידוע לנתבעת מהי סיבת המחדל . עוד טוענת הנתבעת , כי התובעת כלל לא טרחה לקבל מבעוד מועד לפנות אל הועדה המקומית לתו"ב על מנת לקבל היתר בנייה , מה גם שבמקום עובר גם קו סניקה אותו התקינה הרשות המקומית . הנתבעת מוסיפה ומדגישה , כי מיקומה של תשתית הכבלים לא מנעה מהתובעת מלהתחיל את עבודות הבנייה שכן התובעת לא קיבלה באותה עת היתר בנייה לצורך התחלת ביצוע העבודות ואף דחתה הצעת פשרה שעיקרה הסטת תשתית הכבלים . הנתבעת הבהירה כי כחודש ימים טרם הצעת הפשרה , פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לפצותה בסכום של 38,000 ₪ כאשר בעת הגשת התביעה עתרה לשיפוי בסכום מופרז ומוגזם בסך כולל של 264,000 ₪ , וזאת מבלי שעלה בידה להוכיח הלכה למעשה את היקף נזקיה הממוניים בפועל .

7)הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת "סבטליט פרויקטים בע"מ" , אשר הייתה אמונה על תכנונן של החפירות לצורך הנחת תשתית רשת הכבלים והנחתם בשטח המקרקעין . במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 26.9.2011 , ניתן כנגד הצד השלישי פס"ד במעמד צד אחד לפיו , ככל שהנתבעת תחויב לפצות את התובעת , או אז יחויב בו הצד השלישי , אולם לאחר הדיון בביהמ"ש נשלחה אל ביהמ"ש הודעה בצירוף אסמכתאות בכתב מטעם בעל השליטה לשעבר של החברה לפיה החברה פורקה במסגרת הליך של "פירוק מרצון" . אי לכך , אפשר ביהמ"ש בידי הצדדים להתייחס להודעה , ברם הצדדים לא מצאו לנכון להתייחס לעניין בשום שלב של ההתדיינות ואף לא בסיכומיהם .

8)מטעם הנתבעת העידו הן מנהל צוות התשתיות במסגרת הנתבעת (מר יוסי בן-חמו) וכן גם מפקח התשתיות אצל הנתבעת (מר חגי מלכה) , אשר אף נפגש במהלך שנת 2009 עם אביה של התובעת . מר מלכה הבהיר בתצהירו , כי במהלך הפגישה עם אביה של התובעת הבחין בכך שקו תשתית הכבלים אכן עובר בתוך מגרשה של הנתבעת , וכי מדובר בקו אשר הותקן שנים רבות לפני רכישת המגרש . לגרסתו , על מנת למנוע עיכובים בביצוע עבודות הבנייה , הוצע לאביה של התובעת לבצע חישוף של רשת הכבלים המותקנת בשטח המקרקעין בהתאם למיקום הכלונסאות המפורטות בתוכניות הבנייה ובפיקוח המהנדס המפקח על עבודות הבנייה מטעם התובעת . עם זאת , הצעתו של מר מלכה התעכבה לאור הנחייתו של מר בן-חמו לקבל את מפות המדידה המצויות ברשות התובעת ואביה , את המפה ממוחשבת של התב"ע וכן גם את אישורם של יועציה המשפטים של הנתבעת .

9)מר מלכה מוסיף ומציין בתצהירו , כי ההיתר להעתקת רשת תשתית הכבלים משטח המקרקעין ניתן על ידי יועציה המשפטיים של הנתבעת רק במהלך חודש דצמבר 2010 , וכי מבירור אותו ערך במשרדי הועדה המקומית לתו"ב נתחוור לו , כי התובעת כלל לא טרחה להגיש בקשה למתן היתר בנייה , או לחילופין , לביצוע עבודות פיתוח וחפירה בשטח המקרקעין , וכי גם לא הוגשו תכניות פיתוח גם ביחס ליתר קבוצות המגרשים הגובלות בחלקת המקרקעין של התובעת . עוד טוען העד , כי מבדיקה פיזית אותה ביצע בשטח המקרקעין נתחוור לו , כי קו הסניקה של הביוב נותר בעינו עוד משנת 2009 , וכי המגרש עדיין נותר מוזנח ורווי עשבי בר . מתצהירו של מר בן-חמו עולה כי נעשו על ידי הנתבעת בירורים רבים בכל הנוגע לסיבה שבעטיה הונחה תשתית הכבלים בשטח מקרקעין השייך לתובעת , וכי במהלך שנת 2010 שבה הנתבעת על ההצעה אותה העלה מר מלכה , ברם הצעה זו נדחתה על ידי התובעת ואביה וכי מסיבה זו החליטה הנתבעת להעתיק את תשתית הכבלים עוד בטרם סיום העניין בתאריך 19.12.2010 . מר בן-חמו ציין גם הוא בתצהירו , כי מבדיקה פיזית אותה ביצע בשטח מקרקעין לאחר הסרת תשתית הכבלים עלה בידיו להבחין כי המקרקעין נותרו מוזנחים מבלי שנבנה עליהם שום מבנה שהוא – דבר המלמד על כך שהלכה למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק בפועל כתוצאה מעיכוב הבנייה על אף הטעות אשר נעשתה על ידי הנתבעת בעבר .

דיון והכרעה :

10)במסגרת סעיף 6א' (סעיף ההגדרות) של פרק ב'1 לחוק הבזק , הדן ברישיון אשר מכוחו פועלת הנתבעת , מוגדר המונח "שידורי כבלים" כשידורים המופצים באמצעות מוקד שידור ורשת בזק ציבורית . בסעיף ההגדרות (סעיף 1) של חוק הבזק , מוגדר המונח "בזק" כשידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, כתב, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות , כאשר המונח "מתקן בזק" מוגדר כמיתקן או התקן שנועד מעיקרו למטרות בזק .

11)סעיף 40 לחוק הבזק קובע , כי בעל רישיון להפעלת שירותי בזק , עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא יישאו באחריות בנזיקין אלא אך ורק לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו , או לחילופין , לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות , עובדיו או הבאים מטעמו . אי לכך , במקרה דידן , יש לבחון האם קמה לנתבעת חסינות מכח הוראת סעיף 40 לחוק הבזק , או שמא התקנת הכבל בשטחה של הנתבעת מהווה "רשלנות חמורה" אשר איננה מקימה לנתבעת חסינות מכח חוק הבזק .

12)הנתבעת הינה "בעל רישיון" ו"בעל חסינות", כמשמעותה בפרק החסינויות (פרק ט') לחוק הבזק שאלת האחריות . משבאנו לכאן , יש לבחון את אחריות הנתבעת כלפי התובעת וזאת במתחם החסינות המוענקת לנתבעת מפני תביעות נזיקיות המוגשות כנגדה . סעיפים 40 ו-41 לחוק הבזק שצוינו לעיל, קובעים את אחריותה של הנתבעת בנזיקין ומצמצמים אותה לנזקים אשר נגרמו בעטיה של פעולה מכוונת או כתוצאה מרשלנות חמורה של הנתבעת , עובדיה או מי מטעמה . לפיכך, בענייננו, יש לבחון, האם פעולת ההתקנה המיוחסת לנתבעת בנסיבות המקרה דנן , מגיעה לכדי רשלנות חמורה, אשר בגינה יש להטיל אחריות על הנתבעת והאם בענייננו חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ?

13)בכדי לבסס תביעה על כלל "הדבר מעיד על עצמו" ובכדי להעביר את נטל השכנוע אל שכמו של בעל הדין הנתבע להוכיח כי לא התרשל , נדרש מבעל הדין התובע להוכיח תחילה , קיומם של שלושה תנאים מצטברים, שנקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] . התנאי ראשון הוא, כי הנסיבות הממשיות של האירוע הנזיקי אינן ידועות לתובע . התנאי השני דורש , כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע , ואילו התנאי השלישי קובע , שיש צורך כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי , תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע (ראה : ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153 , 156) .

14)במקרה דנן , ברי כי מתקיימים כלל התנאים הקבועים במסגרת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לצורך העברת נטל הראייה לפתחה של הנתבעת שכן , תשתית הכבלים הונחה במקום על פי הודאתה המפורשת של הנתבעת כשבע שנים לפני שהתובעת רכשה את המקרקעין , קל וחומר משהנתבעת עצמה הבהירה בטיעוניה , כי הסיבה שבעטיה הונח קו התשתית שלא על פי התוואי המתאים לא ידוע לנתבעת בשל חלוף הזמן (ראה : סעיפים 6.2 – 6.4 לכתב ההגנה ; סעיפים 6,7 ו -11 לתצהירי עדי ההגנה) . יתירה מכך , גם מעדותם של עדי ההגנה עולה , כי השניים אינם בעלי השכלה הנדסית ואף לא היו מעורבים בשלבי התקנת התשתית בשטח המושב , אלא עובד אחר של הנתבעת בשם אייל בוחניק אשר לא העיד בביהמ"ש (ראה : עדותו של מר בן-חמו בעמוד 9 שורות 24 – 26 , עמוד 10 שורות 3 – 5 ; עדותו של מר מלכה בעמוד 8 שורות 27 - 28 , עמוד 9 שורות 13 – 14 לפרוטוקול) .

15) בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 1039/89 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' "אלפא" מוצרי הנדסה – שלמה קמינר, פ"מ תשנ"ג (1), 382 קבע ביהמ"ש המחוזי מספר מבחני עזר , כל אימת שנדרשת בחינת המונח "רשלנות חמורה" בהקשר לסעיפים 40 ו – 41 לחוק הבזק שעיקרם כדלקמן: א) התעלמות מודעת מתוצאות מעשה רשלני . ב) משך התקופה ורצף האירועים שיכולים להפוך התנהגות רשלנית ל"חמורה" . ג) נסיבות היוצרות סכנה מוחשית ומידית כאשר מקור השוני בתוצאות הנצפות . ד) מקום שאדם נכשל ברמת זהירות שבה אפילו אדם חסר זהירות לא היה נכשל . ו) ככל שהסיכון גבוה יותר דורשים זהירות רבה יותר , ולכן אי שמירה על רמת זהירות נאותה שתגרום לתוצאות חמורות יותר תביא למסקנה שהנתבע התרשל התרשלות חמורה יותר.

16)מן הכלל אל הפרט . הימנעות הנתבעת מלהצביע על הסיבה שבעטיה הותקנה תשתית הכבלים וכי לא התרשלה במעשיה בעת התקנת תשתית הכבלים במקרקעי התובעת , עומדת לה לכף חובה , קל וחומר, משמדובר באירוע נזיקי מתמשך לאורך שנים רבות החל ממועד התקנת התשתית בשטח המקרקעין במהלך שנת 2001 ועד למועד הסרתה בשלהי שנת 2010 . ודוק , הנתבעת לא השכילה להבהיר את הסיבה שבעטיה הותקנה תשתית הכבלים שלא על פי התוואי המפורט במפות ובתרשימים אשר אושרו על ידי הערכאות התכנוניות , ובפרט משלא זומנו לעדות בביהמ"ש אותם אנשים אשר היו אמונים על תכנון התשתית וכן גם את ברי הסמכא אשר בנו את התשתית בשטח המקרקעין .